פסק-דין בתיק ת"א 1239-07

מבוא

ענייננו בבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף.

מדובר בתביעה כספית שהגיש התובע נגד מדינת ישראל. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 30.3.2000 ביצעה שוטרת בשם הילה בן שטרית (להלן " השוטרת"), ביחד עם אחרים, מרדף שלא כדין אחר התובע. השוטרת טענה בהודעתה במשטרה כי במהלך אותו אירוע רץ התובע עם מוט ברזל לעברו של שוטר בשם אלברט ועקנין (להלן " ועקנין") ושחרר 12 כלבים לכיוונו של ועקנין. עקב כך הוגש כתב אישום נגד התובע בבית משפט השלום בטבריה בתיק פלילי מס' 2637/01 (להלן " ההליך הפלילי"). במהלך העדויות בבית המשפט טענה השוטרת כי התובע שיסה בועקנין את הכלבים וניסה לפגוע בו במוט ברזל. זאת, בניגוד לעדויותיהם של עדים אחרים שהעידו בבית המשפט. לטענת התובע, השוטרת העידה בבית המשפט עדות שקר ותוך מגמה להביא להרשעתו שלא כדין ובכך, ביצעה השוטרת עוולה על פי פקודת הנזיקין. לתובע נגרם עקב כך נזק של פגיעה בשמו הטוב, לשון הרע ועוגמת נפש רבה. התובע מעריך את נזקו בסך של 100,000 ש"ח אותם הוא תובע מן הנתבעת.

התביעה הוגשה מלכתחילה גם נגד השוטרת, אולם על פי החלטת כב' השופטת נסים שי מיום 4.7.2010 ונוכח טענת חסינות, נמחקה התביעה נגדה.

טענות הנתבעת

הנתבעת מבקשת לסלק את התביעה על הסף, וזאת משני טעמים:

ראשית - מחמת העדר עילה: לטענת הנתבעת, עדות שקר איננה מהווה עוולה בנזיקין אלא עבירה פלילית ומשכך, אין התביעה מגלה עילת תביעה.

שנית - מחמת מעשה בית דין והשתק פלוגתא: הנתבעת טוענת כי התובע הורשע בהליך הפלילי, בהכרעת דין שניתנה ביום 8.9.2004, דבר שלא צוין על ידי התובע בכתב התביעה. התובע הורשע בעבירות של הכשלת שוטרים בעת מילוי תפקידם וניסיון לתקוף שוטרים בנסיבות מחמירות, כשבין היתר נקבע בהכרעת הדין כך:

"לאחר שסקרתי הן את עדויות התביעה והן את עדויות ההגנה מצאתי כי יש להעדיף את גרסת התביעה ולהעניק לה את מלוא האמון והמשקל הראייתי. על אף טענות ההגנה כי עדויות התביעה סותרות אחת את השנייה מצאתי כי העדים המרכזיים השוטרת הילה והשוטר אלברט השכילו לזכור את הפרטים המרכזיים שבגינם התביעה מאשימה את הנאשם. לא מצאתי סתירות מהותיות ולא מצאתי להטיל ספק במהימנות עדותם של השניים".

דברים אלה, יש בהם, לטענת הנתבעת, כדי להקים השתק פלוגתא בכל הנוגע לתביעה דנן, על פי הכלילים שנקבעו בפסיקה בכל הנוגע לקיומו של מעשה בית דין מן הסוג של השתק פלוגתא (ע"א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ , פ"ד נד(1) 642): הטענה כי עדות השוטרת היתה עדות שקר נדונה והוכרעה לגופה בהליך הפלילי, ההכרעה באותה פלוגתא היתה חיונית להכרעת הדין ומשכך, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.   

הנתבעת טוענת כי התובע ערער על הכרעת הדין לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה (ע"פ 1419/04 לוי אשר נ' מדינת ישראל , פס"ד מיום 8.11.2005). יתר על כן,  גם בקשת רשות ערעור שהגיש התובע לבית המשפט העליון נדחתה (רע"פ 10694/05 לוי אשר נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 3.10.2006). התובע הוסיף והגיש בבית המשפט העליון בקשה למשפט חוזר (מח 5818-07 אשר לוי נ' מדינת ישראל ) ובקשתו נדחתה בהחלטה מיום 25.9.2007. התובע, אפוא, מיצה את כל ההליכים שעמדו לרשותו להשגה על פסק הדין בהליך הפלילי, וכעת הוא מנסה לקיים הליך חדש, שמטרתו ביטול מעשי של ההרשעה בהליך הפלילי, וכל זאת לאחר שמוצו הליכי הערעור ופסק הדין הפך לחלוט. למעשה, מבקש התובע מבית משפט זה קביעה ה"מזכה" אותו מהעבירה בה הורשע בהליך הפלילי. 

טענות התובע

התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, סילוק תביעה על הסף הוא אמצעי דרסטי וחמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ולהעדיף הכרעה עניינית.

באשר לטענה בדבר בעדר עילה - התובע טוען כי אמנם מתן עדות שקר בבית המשפט (ומסירת הודעה כוזבת במשטרה), אינה מוגדרת כעוולה פרטיקולרית בפקודת הנזיקין, אך היא יכולה להימנות במסגרת עוולות המסגרת, כדוגמת עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה, וכן היא מהווה לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע. לטענת התובע, טענת הנתבעת כפי שהועלתה בכתב ההגנה, ולפיה עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, טעונה בירור בבית המשפט ואין בה כדי להצדיק סילוקה על הסף של התביעה.

ובאשר לטענה בדבר השתק פלוגתא - התובע טוען כי הנתבעת לא הצביעה על כל הוראה חוקית המונעת ממנו להעלות בהליך אזרחי טענה עובדתית אשר הוכרעה בהליך פלילי בין אותם צדדים. הפסיקה עליה נסמכת הנתבעת דנה בפלוגתא שהוכרעה בהליך אזרחי אחד, ככזו היוצרת השתק בהליך אזרחי אחר וזאת בשונה מענייננו, בו מדובר בהכרעה בהליך פלילי שאין בה כדי להוות השתק פלוגתא בהליך אזרחי.

גם לגופו של עניין טוען התובע שלא מתקיים השתק פלוגתא. לטענתו, לא היה לו יומו בבית המשפט, הוא לא היה מיוצג בהליך הפלילי אלא רק לאחר שנשמעו עדי התביעה.

התובע טוען כי על פי סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן "פקודת הראיות") פסק דין מרשיע יכול לשמש רק "ראיה לכאורה" בהליך אזרחי, אולם לטענתו, סעיף זה חל רק מקום בו ההליך האזרחי נפתח נגד המורשע בדין, בעוד שבענייננו התביעה הוגשה על ידי מי שהורשע (התובע) ולא נגדו.

עוד טוען התובע כי על פי סעיף 42ג לפקודת הראיות הוא רשאי, ברשות בית המשפט וכדי למנוע עיוות דין, להביא ראייה לסתור או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה בהליך הפלילי.

התובע מבקש, אם כן, להתיר לו להביא ראיות לסתירת פסק הדין שניתן נגדו בהליך הפלילי.